אבות משמורנים

בראשן של מרבית המשפחות החד הוריות בישראל, עומדות נשים, מגמה שוועדת שניט נכנסה כדי לשנות.
מדוע? כי רוח התקופה מצריכה זאת! אם בעבר דמות האב נתפסה כדמות המפרנס והאישה היא האחראית על גידול הילדים,
הרי שהיום המצב לא רק השתנה אלא אף התהפך בצורה מסוימת.
כיום ישנן לא מעט נשים קרייריסטיות אשר אינן מוכנות לקבל אוטומטית את סטאטוס "עקרת הבית" בעוד שגברים רבים מחבקים זאת באהבה.
אחד האמצעים שסייעו לעגן את התפיסה הישנה היה חוק "חזקת הגיל הרך", ואשר באופן אוטומטי הקנה לאם מעמד בלעדי כמשמורנית על הילדים המשותפים עד גיל 6,
בתנאי שהינה כשירה בתור אם. החוק נבע מהבנה כי טובת הילד נחה עם עמו, אך ועדת שניט הצליחה להראות כי "בכל כלל יש יוצא מן הכלל".

עבר עגמומי
עד שוועדת שניט הצליחה לקשר בין חברה לחוק, אבות רבים נשאו אות קלון שלא בהכרח היה במקומו.
אותו אות שקבע כי רק לאימהות המושג בגידול הילד וחינוכו ותרומת האב היא מינימאלית בלבד, הוביל לאינספור מאבקי משמורת וביצוע סעדים קיצוניים כנגד האב.
בעבר, כשאשה דרשה משמורת מלאה בטענה לאלימות, השפעה שלילית או מוגבלות נפשית של האב, מערכת המשפט פעלה כדי להרחיק את הילד מאביו.
אך כשטענה זו הגיעה מהכיוון הנגדי, בפני האב עמד אתגר כפול – להוכיח את אי כשירות האם ועל הדרך גם להוכיח את כשירותו כאב.
לעתים, גם לאחר שהוכיח את אי כשירות האם, לא זכה למשמורת על ילדיו, ואלו הועברו ב-צו בית משפט למסגרות חוץ- ביתיות.

מעבר לתפיסה, הרי שבאותה תקופה שופטים הונחו על פי חוק "חזקת הגיל הרך", שכמעט תמיד הקנה לאם משמורת על קטני קטינים (עד גיל 6).
הדבר סתם את הגולל על לא מעט מאבקי משמורת עתידיים, גם אם גילאי הילדים מעל 6, זאת מפני שבית המשפט ראה בהחלפת דמות המשמורן, פגיעה בטובת הילד וביציבות שנוצרה בחייו.

עתיד מבטיח
בעבר משמורת משותפת הייתה נתונה להסכמת האם, אולם לאחרונה ועדת שניט הניחה את היסודות לשינוי שיבטל את המילה משמורת,
במינוח אחריות הורית לשם יצירת שוויון, שמטרתו להעניק הזדמנות לאחריות הורית משותפת. הסנונית הראשונה היא ההצעה של חוק הורים וילדים
התשע"ב – 2012. מטרתו היא יישום האמנה לזכויות הילד על ידי הסדרת עניין האחריות ההורית בתוך מסגרת הנישואין ובעת פירוקם.

עיקרי המוצע בדו"ח ועדת שניט:

• החלפת תשתית האפוטרופסות ב- השרשת המונח אחריות הורית שמשמעותו היא ששני ההורים אחראים בצורה משותפת על מימוש זכויות הילד, על התפתחותו והטיפול בו.
• טובת הילד עומדת כשיקול ראשון, כך שבמקרה וקיימות מחלוקות ואי הגעה לכלל הסכמה- בית המשפט יקבע את אחריותם ההורית של הצדדים בהתאם לטובת הילד.
• ביטול "חזקת הגיל הרך". מעצם אחריות ההורים על גידול, התפתחות ושמירה על קשר רציף עם הילד,
  הרי שחזקתה האוטומטית של האם על ילדיה- סותרת זאת ויש לבטלה. כמובן ישנם קווים מנחים לחלוקת האחריות ההורית למקרים של אי הגעה להסכמה, בשילוב עקרון טובת הילד.
• הילד הינו אדם עצמאי. מעצם הגדרה זו הוא בעל זכויות שיסייעו לו לגדול ולהתפתח. מעבר לזכותו להורות ולרמת חיים הולמת,
  מעמדו מחייב את הוריו לשתף אותו בכלל ההחלטות הנוגעות לו ובהכוונת הוריו לפתרון הסכסוך בדרכי נועם או באמצעות גישור.
• בעת גירושין, על ההורים להגיש לבית המשפט "הסכם הורות", שם יפורט האופן בו מימשו את אחריותם ההורית
  לאחר הפירוד ( מגורי הילד, חינוך, בריאות, ימי טיפול בילד וכו') והתחייבותם לעמוד בהסכם, כל הפרה תגרור ענישה.