כשרות בגירושין

תהליך הגירושין מעורר לא מעט מחלוקות שעיקרן צורת התנהלות התא המשפחתי "ביום שאחרי". אחת המחלוקות השכיחות סובבת סביב שאלת אופן גידול הילד וחינוכו. סוגיה שעל פניה ניתנת לפתרון אם ע"י גישור, הסכם ואף התערבות משפטית, אך מה קורה כשהפתרון משתרש עמוק באמונתו של אחד הצדדים? נוצר פער שבא לידי ביטוי כאשר אחד הצדדים שומר דת והאחר- לא, וההורה הדתי מעוניין להקנות לילדו חינוך ואורח חיים דתי. כעת נשאלת השאלה האם יכול הוא לדרוש כי ההורה החילוני יישר עמו קו בנושא כמו כשרות מזון הילד או שהפתרון אינו "דרישה" אלא מו"מ.

תשתית הלכתית

גירושין בישראל, כמו גם נישואין, קשורים בקשר הדוק להלכה היהודית. ראייה לכך הן עילות הגירושין כדוגמת "עוברת על דת משה". זו מתבססת על אישה המכשילה את בן זוגה, ובמתכוון גורמת לו לעבור על איסורי דת, כדוגמת האכלתו במאכלים שאינה כשרים, ללא ידיעתו. היה והוכח הדבר יהיה זכאי הבעל לקבל פסק דין כנגדה. אך אם הבעל ידוע כאדם שאינו שומר כשרות- העילה נפסלת. כשמדובר בסוגיית כשרות המזון במערכת הזוגית, הרי שאף ההלכה מקנה פתרון ברור. אך מה קורה כשמדובר בילד המשותף העובר בין שני בתים, כאשר באחד מושם דגש על תזונה כשרה ובאחר לא? בוחנים את כל האלטרנטיבות לפני ששוברים את הכלים!

מה האלטרנטיבות?

• מתאם הורי. פנייה לאיש מקצוע מתחום הטיפול הפסיכולוגי או שמומחיותו בדיני משפחה כשיש פתח להידברות בין ההורים. התוצאה- ליבון העניינים הרלוונטיים מרצונם של ההורים ולא מתוך הכרח.
• גישור. פנייה לעו"ד משפחה ומגשר בעל ניסיון בעידוד הידברות תסייע לצדדים להגיע לכלל הידברות לשם גיבוש הסדר בעל תוקף משפטי. הדבר ייצר אחידות וימנע את הבלבול הכרוך בגידול הילד בשני בתים שונים.
• עיקרון טובת הילד. במקרים של חוסר הסכמה באופן חינוכו של הילד וגידולו, ניתן להעביר את הסוגיה לביהמ"ש או לביה"ד כאשר הלה יבחן אותה לפי טובת הילד והרצון לספק עבורו יציבות מקסימלית. מלבד רצון הילד, תבחן הוראת החוק, דיני משפחה, תסקירי פקיד הסעד וגורמים מקצועיים נוספים, המלצותיהן של ועדות בנושא.