עורכת הדין אביבית מוסקוביץ בראיון עם אקי אבני והילה נחשון – מסבירה על חטיפת ילדים במסגרת המשפחה

עורך דין חטיפת ילדים

חטיפת ילדים בהליך גירושין

חטיפת ילדים היא מצב בו אחד ההורים נוטל את הילד\ים המשותפים ללא הסכמת ההורה השני ועל פי רוב גם מבלי שההורה השני ידע על כוונותיו ולוקח אותם איתו למדינה אחרת.

לעיתים, הוצאת הקטינים מהמדינה הינה תחת הסכמת ההורה השני, אשר מסכים להוצאתם לתקופה מוגבלת, אך בפועל ההורה שנטל את הילדים לא משיב אותם בתום התקופה המוסכמת.

פעולות מעין אלה הינן חטיפת קטין וגורמות להפרה של זכויות משמורת\ראיה.

חטיפת ילדים מתרחשת בדרך כלל  כאשר הורי הקטין נמצאים בסכסוך בין אם החלו הליכי גירושין /פרידה ובין אם טרם החלו הליכים.

תנאי לכך שנטילת קטין תוכר כחטיפה:

כאשר מוכח שמקום מגורי הקטין הרגיל נמצא בארץ ממנה נחטף.

כלומר, כאשר הקטין התגורר באותו מקום, התחנך שם, דיבר את השפה, יש לו חברים במדינה ממנה נחטף.

למקום המגורים הרגיל יש חשיבות רבה בקביעה האם אכן מדובר בחטיפה.

ילדכם נחטף מהמדינה או טרם הוחזר אליה בניגוד להסכמתכם?

אל תהססו לפנות עוד היום למשרדינו

המתמחה בייצוג וליווי משפטי, גם במקרים המצריכים עדינות ויחס תומך

>> זמינות מיידית בטלפון: 052-3986655 | 03-6133995

דוגמאות למקרים במסגרתם מתרחשת חטיפת ילדים  

  • כאשר ישראלי עובר לגור עם בת הזוג במדינה אחרת אשר מהווה מרכז חייהם. הצדדים מסוכסכים ואחד מהם מחליט ליטול הילדים ולשוב ארצה .
  • כאשר צד שאינו ישראלי, עולה ארצה, נישא לישראלי והם מביאים ילדים לעולם  מגדלים אותם בישראל ואחד הצדדים נוטל הילדים בלא הסכמה או המרמה למדינה אחרת.
  • מצב בו זוג ישראלים חיים במדינת ישראל ומגדלים בה את ילדיהם ומי מהם מחליט בלא הסכמת משנהו או תחת מרמה ליטול הילדים למדינה אחרת
  • לעיתים אנו נתקלים גם במי שיצאו לשליחות לתקופה קצובה במדינה אחרת והתקופה תמה אך אחד הצדדים מסרב לשוב למדינה אליה הוסכם כי ישובו בתום השליחות וגם כאן מדובר בחטיפת ילדים.

דוגמאות למקרים אמיתיים

זוג יהודים וישראלים אשר נולדו בישראל וחיו בה כל חייהם, נסעו עם ילדיהם שנולדו בישראל לארה"ב. לאחר 3 שנות מגורים האשה עלתה ארצה והבעל הגיש תביעת חטיפה.

האשה טענה כי למרות שהצדדים התגוררו בחו"ל 3 שנים, מקום המגורים הרגיל היה בישראל ולא בארה"ב.

האשה טענה שהמשפחה התכוונה לנסיעה לזמן קצוב של שנה אחת בלבד בסופה ישובו ארצה וכי ביתם של הצדדים והמיטלטלין נותרו בארץ, הצדדים המשיכו לשלם ביטוח לאומי וקופת חולים למשפחה בארץ.

עוד טענה האשה כי כל הסביבה ידעה שמדובר בנסיעה לזמן קצוב וכי הסיבה לעיכוב בחו"ל נבעה מדרישת הבעל בלבד ובשעה שהאשה דרשה כל העת לשוב ארצה אך היתה תלויה בבעל באופן מוחלט מן הפן הכלכלי ולכן התקשתה לעשות צעד.

תביעתו של הבעל במקרה זה נדחתה  זאת לאור הראיות החד משמעיות שהביאה האשה לעניין ההסכמה על פרק זמן קצוב בו הוסכם כי יתגוררו בחו"ל.

דוגמא נוספת- הבעל והאשה התגוררו בישראל. בשלב מסוים הוצעה הצעת עבודה לאשה בקנדה. הצדדים החליטו לנסוע עם ילדיהם, אך לא סוכם על זמן בו ישובו לישראל אם בכלל.

בחלוף הזמן הצדדים הסתכסכו. הקשר קיבל מאפייני אלימות והשיא היה עת האשה הגישה בקשה לצו הרחקה כנגד הבעל שנעצר והורחק מן הבית.

בסופו של דבר בחלוף תקופה מסויימת הבעל שב לישראל והגיש תביעה להשבת קטין חטוף בקנדה.

בית המשפט פסק כי אין מדובר בחטיפה בפרט נוכח העובדה שהבעל לא הצליח להוכיח כי סוכם שקנדה תהיה  מרכז חיים לתקופה קצובה.

אמנת האג:

בשנת 1991 נחקק במדינת ישראל חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א – 1991 (להלן: "האמנה").

על אמנה זו חתומים מדינות רבות ובכללן מדינות אירופה המערבית, אירופה הצפונית, חלק ממדינות אירופה המזרחית –  הונגריה, פולין, רומניה ויוגוסלביה – ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד, ארגנטינה, אקוודור, מקסיקו, בליז ומספר מדינות באסיה ואפריקה, ישראל, בורקינה פאוס ועוד.

האמנה נועדה להבטיח את חזרתם המיידית של ילדים, אשר הורחקו שלא כדין ממדינה בה התגוררו באופן קבוע.

האמנה מבוססת על הדדיות בין המדינות החתומות עליה . כמו כן, על המדינות החתומות מוטלת  חובת עזרה ושיתוף פעולה באופן הדדי.

בהתאם לאמנת האג, בכל מדינה צריכה להיות "רשות מרכזית" שתסייע בהחזרת ילדים שנחטפו, אל תחומיה.

בישראל  הרשות המרכזית בפועל הינה המחלקה הבינלאומית של משרד המשפטים.

האמנה מתייחסת אך ורק להיבטים האזרחיים של החטיפה, ואינה מתייחסת להיבטים פליליים עונשיים. ראוי לציין כי חטיפת קטין הינה בגדר מעשה פלילי ואשר יש מקום במקביל לפתיחת הליכים אזרחים להגיש תלונה גם במשטרה.

מי יבדוק האם המדובר בחטיפה:

בית המשפט במדינה בה שוהה הקטין.

בישראל בית המשפט המוסמך לדון בענייני חטיפה הינו ביהמ"ש לענייני משפחה.

במדינה שאינה חתומה על האמנת האג-

על ההורה ממנו נחטף הקטין לפתוח בהליכים משפטיים. העדר חתימה על האמנה עלול מאוד לסבך את ההליך ולהאריכו.

בכל מקרה, במקרה שכזה ניתן להגיש בקשה לצו "הביאס קורפוס".

מדובר בצו שבית המשפט רשאי להוציא כדי לשחרר מכליאה בלתי חוקית.

בית המשפט אמור ליתן "עזרה ראשונה" ולדון רק אם המדובר בחטיפה או לאו:

ראוי לדעת כי בית המשפט במדינה אליה נחטף הקטין והחתומה על אמנת האג, לא אמור להכריע בסוגיית משמורת הקטין ( לפחות לא בהתחלה) אלא אמור רק לברר אם אכן בוצעה חטיפה. כל נושא המשמורת ידון בהתאם במדינה אשר תיחשב כמדינה בה מרכז חיי הקטין.

צריך לדעת כי המטרה היא לערוך בדיקה מהירה ככל שניתן כדי לא לעכב את השבת הקטין.

ישנם חריגים שנקבעו באמנה העוסקים בכך שעל אף שהמדובר בחטיפה או הרחקה שלא כדין, הקטין לא יחזור למדינה ממנה נחטף:

למשל, במקרה בו קיים חשש חמור שהשבת הילד אל המקום ממנו נחטף, תחשוף אותו לנזק פיסי, או פסיכולוגי, או תעמידו במצב בלתי נסבל:

נקבע כי המדובר במצב קיצוני, למשל, על אי-החזרת קטין לאזור  של מלחמה ( ישראל לא הוכרה כאזור מלחמה, אף כי יש מי שמנסה מעת לעת להיאחז בטענה שכזו ), של רעב או של מחלות וכו'

הנזק בו מכירה האמנה כחריג להחזרתו של קטין הוא נזק האמור להיגרם מעצם החזרתו למדינה ממנה הורחק, ולאו דווקא מהחזרה להורה ממנו נחטף,

  1. למשל גם במקרה בו חלפה שנה מאז שנחטף הילד והוכח כי הילד השתלב בסביבתו החדשה.

על פי חריג זה, גם במקום שבוצעה חטיפה של קטין, אפשר למנוע את החזרתו של הילד אם יוכח כי הקטין השתלב בסביבה החדשה וזו נהייתה עם הזמן מרכז חייו. כך למשל, אם הקטין החל ללמוד במסגרת חינוך והשתלב בה, החל ללכת לתנועת נוער, חוגים וכו

על פי רוב, טענת השתלבות תהיה טובה בבתי המשפט במקרים שחלפה שנה לפחות ממועד החטיפה עד הגשת העתירה.

  1. במקרה בו בעל זכות המשמורת, המבקש להחזיר את הילד, נמנע מלהפעיל בפועל את זכויות המשמורת בעת החטיפה, או הסכים, או השלים עמן, בדיעבד.

דוגמא:

באחד התיקים הוכח שלמרות שהבעל הגיש תביעת חטיפה, הוא הסכים בדיעבד עם המעבר בשעה ששלח לארץ את כל חפצי הקטינים, הסכים לרישומם למוסדות חינוך בארץ.

גם במקרה בו התובע השתהה ולא הגיש את תביעת החטיפה, הדבר עלול לפגוע בסיכוייו להשיב את הקטינים.

עולה אפוא כי למרות שאמנת האג היא כלי חשוב מאד  בהחזרת ילדים חטופים, אנו ממליצים למנוע חטיפה כדלקמן:

א.   הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטינים- אפילו בטרם פורץ סכסוך וסמוך לו ככל שניתן.

ב.    התייחסות להגירת הקטינים בהסכם באופן מפורש- להכניס סעיף מפורש האוסר על הוצאת הקטינים מן הארץ, ו/או הוצאתם רק למדינות החתומות על אמנת האג.

ג.  דרישה לביטחונות- במסגרת הסכמים בין ההורים ניתן לדרוש בטחונות כגון התחייבות אישית לפיצוי כספי, ערבויות אישיות של צדדים שלישיים, שיעבוד נכס או הפקדת ערבות בנקאית.

ד.   אמצעים נוספים- כאשר ישנו חשש אמיתי והוא מוכח בראיות שילד יחטף, כמו למשל כארש הילד כבר נחטף בעבר, ניתן יהיה להפעיל אמצעים מגוונים לשמירה ולמניעת החטיפה כגון: שומרים, התערבות משטרתית ואפילו העברת המשמורת להורה השני.

עורך דין חטיפת ילדים – אביבית מוסקוביץ