השלום לא מתחיל בבית: על גירושין, תביעת שלום בית ואלימות

ישנם לא מעט הבדלים בין בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה. אחד מההבדלים הללו הוא שבבית הדין הרבני ניתן להגיש תביעה לשלום בית– תביעה שלא ניתן להגיש בבית המשפט לענייני משפחה. מדובר בצעד שנוקט אחד מבני הזוג: הוא פונה לבית הדין ומבקש ממנו למעשה לעצור את הליך הגירושין ולדרוש מהצד השני להסכים לחזור לחיי הנישואין על כל החובות הכלולות בהן. לעיתים זהו בית הדין עצמו שפוסק שעל בני הזוג לפעול למען השגת שלום בית: במקום להתדיין בפני הדיינים, עליהם להקפיא את הליכי הגירושין ולנסות למצוא דרך לחיות ביחד בשלום ובזוגיות טובה.

עד כמה שהדברים עשויים להישמע נעימים – מי לא רוצה לחיות ביחד בשלום ושלווה ולו רק למען הילדים? – בהרבה מקרים מדובר במהלך שעלול לפגוע באחד מהצדדים. ישנם מקרים שהבקשה לשלום בית מוגשת כצעד טקטי בתוך הליך הגירושין כיוון שהצד שמגיש את הבקשה רוצה להרוויח ממנה דבר מה: עיכוב בהליכים עד שהוא ישיג יתרון כלשהו, הימנעות מחלוקת רכוש שתפגע בו וכדומה.

אחד המקרים שבהם תביעה לשלום בית יכולה לפגוע בצורה קשה באישה היא כאשר היא סובלת מאלימות – כל אלימות שהיא: פיזית, נפשית, מילולית או כלכלית– מצד הבעל:

  • עיכוב הליכי הגירושין כדי להשיג שלום בית מחייב את האישה להישאר עוד זמן במצבה הבעייתי. בית הדין גורם למצב להתארך במקום לסייע לה לצאת לחופשי בהקדם האפשרי.
  • הבעל "מרוויח" עוד זמן שבו הוא יוכל להפעיל לחץ על האישה באמצעות אלימות. האישה עשויה לוותר על מה שמגיע לה על מנת שהמצב יסתיים.

האם בית הדין הרבני יכול לכפות שלום בית במקרה של אלימות במשפחה? התשובה הפשוטה היא שלא, כמובן. המצב בשטח, עם זאת, קצת שונה. ישנם מקרים – במיוחד אם הם אינם ברורים לחלוטין כי מדובר "רק" באלימות מילולית/נפשית/כלכלית – שבהם בית הדין מנסה להשכין שלום בית. הפיתרון הוא היעזרות בעורך דין טוב שיידע להגן על זכויותיה של מרשתו ויסייע לה לקבל מבית הדין את הסעד שהיא ראויה לו. חשוב גם להכיר את החקיקה הקיימת ואת התקדימים שהושגו בבתי המשפט.

עד כמה תביעה לשלום בית מחייבת את הצד השני?

חשוב לדעת שגם כאשר בית הדין מקבל את התביעה (או שהוא מורה עליה בעצמו) אין זהו פסק דין שניתן לאכוף אותו כמו פסקי דין אחרים. יכולת הכפייה של בית הדין היא מוגבלת, ואין הוא יכול להשתמש באופן חופשי בסנקציות רגילות כדי לחייב את האישה להסכים לשלום בית:

  • צו עיכוב יציאה מהארץ: בית הדין יכול להחליט במקרים מסוימים שיש מקום להוציא צו שכזה, אבלהצו לא מוענק באופן אוטומטי ועל כמה תנאים להתקיים, כפי שפסק בית המשפט העליון: חייב להתקיים "חשש כן ורציני" לכך שיציאת האישה תפגע בהליך המשפטי ולא מספיק שהיציאה מהווה הפרעה לשלום הבית או מסכנת אותו.
  • עיקול נכסים: בית הדין יכול להוציא צו המורה על עיקול נכס מסוים רק אם יש בכך משום תרומה ברורה לשמירה על שלום בית. בית המשפט העליון קבע שבמקרה שיתברר שהצו קשור באופן מובהק לתביעת שלום הבית הרי שהוא מוצדק. מכך נובע שאם עיקול הנכסים לא נועד להבטיח שלום בית אלא להפעיל לחץ על האישה הוא כנראה מהווה חריגה מסמכות בית הדין הרבני.
  • הכרזה על האישה כמורדת: אם בית הדין הכריז על האישה כ"מורדת", הוא גם יכול לפסוק שהבעל פטור מלשלם לה מזונות. עבור נשים שפרנסתן תלויה בבעל מדובר בסנקציה משמעותית ביותר.

למרבה הצער, עדיין ישנם מקרים שבהם תביעה לשלום בית מוגשת כמהלך טקטי שנועד להפעיל לחץ על הצד השני ולחייב אותו לויתורים. תפקידו של עורך הדין במקרה שכזה הוא להוכיח שהתביעה לא הוגשה בתום לב ושמטרתה איננה להשיג באמת שלום בית אלא להרוויח דבר מה בתהליך הגירושין. חשוב לציין שבית הדין הרבני לא מקבל באופן אוטומטי תביעות לשלום בית והוא דוחה אותן לפעמים.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה