הסדרי ראיה בראי אמנת האג – לראות מעבר לים

החוק להשבת ילדים חטופים לחו"ל, שנחקק בישראל בשנת 1991 ומאמץ את אמנת האג, מוכר בעיקר בהקשר של השבת קטין שהורחק ממדינת מגוריו הרגילה. פחות מוכרת העובדה שהאמנה עוסקת גם בהיבט אחר לגמרי, והוא הבטחת קשר רציף בין הורה לילדיו כאשר השניים חיים במדינות שונות. מאמר זה מסביר כיצד פועל מנגנון הסדרי הראיה הבין־לאומי, אילו תנאים נדרשים כדי להפעיל אותו, מהן מגבלותיו המרכזיות, וכיצד בתי המשפט בישראל פירשו את סמכותם בסוגיה.

זמן קריאה: 5 דקות

שני הפנים של אמנת האג

אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בין־לאומית של ילדים נועדה להשיג שתי מטרות. הראשונה, המוכרת יותר, היא החזרה מהירה של קטין שהורחק ממדינת מגוריו הרגילה או שלא הוחזר אליה. השנייה היא הבטחה שזכויות משמורת וזכויות ביקור הקיימות לפי דין של מדינה אחת יכובדו ביעילות גם במדינות האחרות שהצטרפו לאמנה.

בפועל מדובר בשני מסלולים בעלי עוצמה שונה. מסלול ההשבה הוא מסלול תקיף, מהיר, ובעל מנגנוני אכיפה ברורים. מסלול הסדרי הראיה נחשב למטרה משנית של האמנה, והכלים העומדים לרשות ההורה המבקש מוגבלים יותר. ההבחנה הזו אינה תיאורטית, והיא מכתיבה במידה רבה את סיכויי ההליך.

כאשר הורה גרוש חי בישראל וילדיו חיים במדינה אחרת, או להפך, השאלה הראשונה אינה מה כתוב בהסכם הגירושין, אלא איזה מנגנון משפטי יכול לתת לו תוקף מעשי מעבר לים.

איך מוגשת בקשה בעניין הסדרי ראיה בין מדינות

שמירה על קשר בין הורה לילדיו החיים במדינה אחרת מחייבת מסגרת משפטית מסודרת.

כל מדינה שהצטרפה לאמנה מינתה רשות מרכזית שתפקידה לקלוט בקשות, להעבירן למקבילתה במדינה האחרת ולסייע בקידומן. בישראל התפקיד מוטל על המחלקה לעניינים בין־לאומיים בפרקליטות המדינה, הפועלת במסגרת משרד המשפטים. המדינות התחייבו לנקוט את כל הצעדים הדרושים כדי להסיר מכשולים בפני מימוש זכויות ביקור ולהבטיח שהן ימומשו ביעילות.

בפועל, הסיוע כולל איתור מקום הימצאם של הילדים, סיוע בהגשת הליך מתאים בפני הערכאה המקומית, והפניה לגורמי סעד ורווחה במידת הצורך. מידע השוואתי על אופן הפעלת המנגנון במדינות שונות מפורסם גם על ידי מחלקת המדינה האמריקאית, שמפעילה רשות מרכזית משלה.

חשוב להבין שהרשות המרכזית אינה בית משפט ואינה מכריעה בסכסוך. היא מסייעת, מתאמת ומקדמת, אך ההכרעה עצמה נותרת בידי הערכאה המוסמכת במדינה שבה נמצאים הילדים.

המגבלה המרכזית, זכות שלא הוכרה מראש

האמנה מגנה על זכויות ביקור קיימות. היא אינה כלי ליצירת זכות ביקור חדשה עבור הורה שמעולם לא הוקנתה לו כזו לפי הדין הפנימי הרלוונטי. ההבחנה הזו הכריעה כבר בשנת 1997 בהחלטה של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שדחה על הסף בקשה של אב לבקר את ילדיו.

מה קבע בית המשפט

בנימוקיו הבהיר בית המשפט שאכיפת זכויות ביקור היא מטרה משנית של האמנה. מכיוון שזכויות הביקור שנטענו לא היו קיימות לפי הדין הפנימי של מדינת ישראל, לא ניתן היה להיאחז באמנה כדי לאכוף אותן או כדי לדרוש את יצירתן.

המשמעות המעשית ברורה. הורה שמתכנן מעבר למדינה אחרת, או שיודע שההורה השני עומד לעבור, חייב לדאוג לעיגון מפורט של הסדרי הקשר בפסק דין או בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין עוד לפני המעבר. מסמך כזה הוא התנאי המקדמי להפעלת כל מנגנון בין־לאומי בהמשך.

כאשר הסדרי הראיה אינם מכובדים

הפרות של הסדרי ראיה בין־לאומיים מגיעות בשני כיוונים. במקרים מסוימים ההורה המחזיק בילדים מסכל את הביקורים, מונע יציאה מהארץ או פוגע בקשר הטלפוני והמקוון. במקרים אחרים דווקא ההורה שזכה בהסדר אינו מממש אותו, ואינו מגיע לביקורים שנקבעו.

שני המצבים פוגעים בילד, אך המענה המשפטי להם שונה. אי מימוש של זכות ביקור על ידי ההורה המרוחק עשוי להוות הפרה של פסק דין, ובנסיבות מסוימות אף לשמש טענת הגנה במסגרת הליך עתידי. סיכול הביקורים על ידי ההורה המחזיק עשוי להוביל לצווי אכיפה, לפיצוי מוסכם, ולעיתים לשינוי ההסדר עצמו.

נושא נוסף שהאמנה אינה מסדירה במפורש הוא חלוקת עלויות הנסיעה והשהייה. כאשר ההסכם שותק בעניין, המחלוקת על מימון הביקורים הופכת פעמים רבות לחסם מעשי לא פחות מהמחלוקת המשפטית עצמה.

מקרה לדוגמה, אם בארצות הברית וילדים בישראל

בשנת 2002 נדרש בית המשפט לענייני משפחה לדון בעניינם של בני זוג לשעבר. האם התגוררה בארצות הברית והאב התגורר בישראל עם שני ילדיהם.

ההסדר שנקבע

בהסדר שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני, נקבע שהאם תארח את הקטינים בארצות הברית פעמיים בשנה בחופשות מבית הספר, ושתגיע לביקור בן חודש בישראל. עוד נקבע שאם האב לא יאפשר את יציאת הילדים לביקור בארצות הברית במועד שנקבע, ישלם לאם סכום מוסכם בגין כל ילד.

מהלך ההליכים

האם לא הגיעה לביקור בישראל, והאב פנה לבית הדין הרבני בבקשה לחייבה לממש את זכותה ולבקר את ילדיה. בית הדין נעתר. בתגובה הגישה האם תביעה נגדית לפי אמנת האג, שבמסגרתה טענה כי נמנעה מלהגיע בשל חשש מאלימות, וכי האב פגע בכוונה בקשר הטלפוני בינה לבין הילדים. לשיטתה, סירובו לאפשר את יציאת הילדים הוא ההפרה האמיתית, ועל מדינת ישראל לפעול להסרת צו עיכוב היציאה או לחייבו בפיצוי המוסכם.

ההכרעה

בית המשפט קבע שלא ניתן להחיל את האמנה על המקרה, אך לא מהטעם שהעלה האב. הנימוק היה שהילדים היו צריכים להתגורר במדינה המתקשרת סמוך למועד ההפרה הנטענת, ואילו במקרה זה הם התגוררו בישראל. התוצאה הייתה שעל האם לכבד את הצו שניתן בבית הדין הרבני ולבקר את ילדיה בישראל, או לפנות בערעור לאותה ערכאה שנתנה את ההחלטה.

סמכות נמשכת מול הסמכות לפי האמנה

אחת המחלוקות המרכזיות באותו הליך נגעה לשאלה מי מוסמך לדון. האב טען לתחולת עקרון הסמכות הנמשכת, שלפיו ערכאה שנתנה פסק דין בעניין קטינים היא שתדון גם בבקשות לשינויו או לאכיפתו. האם טענה מנגד שהעיקרון אינו חל בהסדרים מסוג זה, ושהוראות האמנה מקנות סמכות לבית המשפט לענייני משפחה.

שאלת הערכאה אינה עניין טכני. בישראל, שבה מתקיימת מערכת מקבילה של בתי דין רבניים ובתי משפט לענייני משפחה, בחירת המסלול משפיעה על הדין המהותי שיוחל, על קצב ההליך ועל האפשרויות הדיוניות. בתיקים בעלי זיקה בין־לאומית התמונה מורכבת עוד יותר, שכן נוספת שאלת הזיקה למדינה הזרה ולמנגנוני האמנה.

הוצאות הביקור וסוגיות פרקטיות נוספות

מעבר לשאלת הסמכות, הסדר ראיה בין־לאומי נשען על שורה של פרטים שנוטים להישכח בשלב ניסוח ההסכם ולהתפוצץ בשלב היישום.

• מימון הנסיעות. מי נושא בעלות כרטיסי הטיסה, בליווי של קטין צעיר ובעלויות השהייה, וכיצד משתנה החלוקה אם מצבו הכלכלי של אחד ההורים משתנה.
• מסמכי נסיעה. חידוש דרכונים, אשרות, והסכמות נדרשות ליציאה של קטין מהארץ.
• ערובות לחזרה. הפקדת כספים, ערבויות או התחייבויות המבטיחות שהילד יוחזר בתום הביקור.
• קשר שוטף בין הביקורים. תדירות ואופן השיחות המקוונות, שהן במקרים רבים עיקר הקשר בפועל.
• מנגנון יישוב מחלוקות. קביעה מראש של דרך הפעולה במקרה של אי הסכמה, לרבות פנייה לגישור.

סוגיה נלווית ורגישה במיוחד היא צו עיכוב יציאה מהארץ, שמופיע כמעט בכל תיק שבו קיים חשש להרחקת קטין. הרחבנו על כך במאמר בנושא צו עיכוב יציאה מהארץ לקטינים.

כיצד מנסחים הסדר ראיה בין־לאומי שיחזיק מעמד

הסדר ראיה מקומי יכול להסתפק בניסוח כללי, מפני שהצדדים חיים באותה עיר ומרחק של חצי שעה נסיעה מאפשר גמישות. הסדר בין־לאומי אינו סובל עמימות. כל פער בניסוח הופך למחלוקת שדורשת הכרעה שיפוטית בשתי מדינות, לעיתים בשתי שפות ובשתי מערכות דין.

הסדר עמיד קובע מועדים מדויקים ולא רק מסגרות כלליות, מגדיר מי אחראי לרכישת הכרטיסים ובאיזה מועד, קובע מה קורה כאשר לוח החופשות הלימודי משתנה, ומתייחס במפורש לשאלת הערכאה המוסמכת לדון בהפרות. ככל שההסדר מפורט יותר, כך קטן הצורך להיזקק בהמשך למנגנוני האמנה.

מעל לכל, יש לזכור שהתנאי המקדמי לכל הליך בין־לאומי הוא קיומה של זכות ביקור מוכרת, ושמיקום מגוריהם של הילדים במועד הרלוונטי עשוי לחסום את המסלול כולו. שני הנתונים האלה נבחנים עוד לפני שנבחנת השאלה מי צודק לגופו של עניין.

שאלות נפוצות

לסיכום

אמנת האג מספקת תשתית חשובה לשמירת הקשר בין הורה לילדיו החיים במדינה אחרת, אך היא אינה פתרון אוניברסלי. שתי מגבלות מרכזיות חוזרות בפסיקה, והן הצורך בזכות ביקור מוכרת מראש והדרישה לזיקת מגורים למדינה המתקשרת במועד ההפרה. לצדן עומדות שאלות הסמכות בין הערכאות בישראל ושאלת מימון הביקורים, שאינן מוסדרות באמנה עצמה.

המסקנה המעשית היא שהעבודה החשובה נעשית מוקדם, בשלב ניסוח ההסכם ולא בשלב המשבר. בדיקה מדוקדקת של העובדות מול הדין, בחירת הערכאה הנכונה וניסוח מפורט של הסדרי הקשר, חוסכים שנים של התדיינות ומגנים בראש ובראשונה על טובת הילדים.

על עורכת הדין

עו"ד אביבית מוסקוביץ היא מייסדת פירמת עורכי הדין אביבית מוסקוביץ, מהמשרדים המובילים בישראל בתחום דיני המשפחה, גירושין, צוואות וירושות. עוסקת בעריכת דין משנת 1999, מוכרת כאוטוריטה בתחום ובעלת ניסיון רב בתיקים מורכבים בעלי היבטים כלכליים, ייצוג בעלי חברות בהליכי גירושין, תיקי ירושה ותיקי חטיפת קטינים. מגשרת ובוררת מוסמכת. חברה בארגון הבינלאומי IAFL. הפירמה נבחרת מדי שנה כאחת המובילות במשק על ידי חברות הדירוגים BDI ו-Dun's 100.