הוצאת דיבה – לשון הרע בגירושין

ההליכים המשפחתיים בכלל והליכי הגירושין בפרט מאופיינים ברמת מתיחות גבוהה:

פירוק התא המשפחתי, המאבקים על משמורת הקטינים, מזונותיהם והרכוש מלווים לא אחת בדיונים סוערים, הכפשות הדדיות קשות והתבטאויות קשות של הצדדים זה כלפי זה.

 

במסגרת הליכים שכאלה, לא אחת נטענות טענות ועולות הכפשות במטרה לשרת את הצדדים בהליך הגירושין:

כך למשל, כדי להתגרש, יש להוכיח עילת גירושין, ובגידה יכולה להחשב ככזו.

כך גם, במאבקי משמורת, למשל, צדדים מבקשים לא אחת לפגוע ביכולתו ההורית של הצד השני באמצעות העלאת טענות הנוגעות למצב בריאותו הנפשית.

מעשים כאלה עלולים לפגוע בשמו הטוב של המתדיין המתגרש.

המחוקק ביקש להגן על שמו הטוב של האדם ולכן חוקק את חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה -1965:

במחשבה, כפי שנאמרה ע"י הנשיא ברק, כי שם טוב הוא לעיתים "הנכס היחיד שיש לרבים והוא יקר להם כחיים עצמם".

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול

1)    להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;

2)    לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

3)    לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

4)    לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית".

מתי יהפוך המאבק המשפטי הטעון בין צדדים מתגרשים לכזה שיש בו "לשון הרע"?-

כאשר נחצים קווים וגבולות ואני אתן דוגמאות כדי להמחיש:

דוגמא 1- כאשר צד מקלל את הצד השני לעיני כל:

במקרה זה, כאשר צדדים יצאו מדיון בביהמ"ש בעניין מזונות, קרא צד אחד לשני "טמא" והכל לאוזני כל העוברים ושבים בבית המשפט. בית המשפט ראה בהתנהלות זו "לשון הרע".

אני רוצה לעשות הבחנה בין מקרים המתנהלים בתוך דיון לבין כאלה המתקיימים מחוצה לו, כמו במקרה זה במסדרון ביהמ"ש או בכל מקום אחר, מכיוון שהליכים המתנהלים בתוך דיון, ובכלל זה טענות המועלות בכתבי הטענות, על פי רוב חוסים תחת הגנה ולמרות שיכולים להיחשב כלשון הרע, יזכו בהגנה של "פרסום מותר" כדי לאפשר לבעלי דין להעלות טענותיהם בבית המשפט באופן חופשי ומבלי שיחששו לתביעות דיבה.

 דוגמא 2- הכפשת אחד הצדדים להליך בפני צדדים שאינם קשורים לסכסוך כגון בני משפחה, חברים, קולגות, בוסים וכו'- באמצעות שליחת מכתבים, חשיפה לפרוטוקולים או בכל דרך אחרת- נקבעה כפרסום לשון הרע-

במקרה זה צד אחד הכפיש את בן זוגו וטען כי הוא בגד וכי הוא סובל ממחלות נפשיות בפני חברי הצד השני, משפחתו, הבוסים שלו, קולגות לעבודה, הוריו, סבו וסבתו- הכפשה רבת היקך ומחוסרת רסן- וביהמ"ש ראה בהתנהלות זו לשון הרע וחייב את אותו צד ששלח את המכתבים והכפיש בפיצויים גבוהים ביותר (300,000 ₪ ובנוסף הוצאות משפט) לטובת הצד הנפגע.

הצד הנפגע נדרש להוכיח כי אכן הפוגע שלח את המכתבים ואת תוכן המכתבים וכי הכפיש אותו בפני אותם אנשים ולשם כך הציג ראיות רבות והביא עדים ובכך זכה בתביעתו.

מנגד, בימ"ש לא קיבל את טענת ההגנה של הפוגע שם ציין כי דיבר אמת. ביהמ"ש הוסיף וקבע כי לא מספיק להוכיח שאותו צד בגד (ואז יש אמת המזכה בהגנה), אלא גם שיש להוכיח כי יש עניין לציבור במעשה הבגידה. במקרה זה, ביהמ"ש קבע כי בגידה היא עניין אינטימי ולציבור אין כל עניין בסכסוך אישי בין צדדים לגירושין.

דוגמא 3- פרסום דברים מכפישים כנגד צד להליך גירושין בפייסבוק:

במקרה זה גרוש כינה את גרושתו על גב קיר בפייסבוק כ: "כלבה, עלובת נפש, קנאית וחולנית" ועוד תארים ואמרות. ביהמ"ש קבע כי המדובר בפרסום כדרישת החוק עת בלחיצה על מקש, הפך צד אחד את עמדותיו לנחלת הכלל. יש לציין כי אותו צד, לא הכחיש את תוכן האמירות.

גם במקרה זה, הצד הפוגע חוייב בפיצויים ובית המשפט קבע כי הפרסום מטעמו של הנתבע נועד לשם פגיעה בתובעת, תוך מחשבה תחילה.

ביהמ"ש אף לא קיבל את הטענה כאילו הדברים נאמרו ב"עידנא דריתחא", שכן הנתבע לא חזר בו מתוכן דבריו, גם לא במהלך ניהול ההליך וגם לאחר שפנה לקבל ייעוץ משפטי. הנתבע חזר והבהיר בעדותו כי מדובר בדעתו האמיתית על התובעת :

דוגמא 4- גידוף בעל בקליניקה שלו: (פסה"ד מ- 2002).

אשה התפרצה לקליניקה של בעלה עמו היתה בסכסוך, בשעות קבלת קהל במרפאה שהינה ציבורית (משרתת את חברי קופת החולים) ובנוכחות שתי בנותיו, מזכירתו ולמעלה מ- 15 פציינטים, החלה מקללת ומגדפת את הבעל בהשתמשה במלים שהנייר אינו סובלן, ואשר בין היתר כינתה את הבעל: 'הומו' ,'סוטה מין'.

בית המשפט קבע כי בהתנהלות זו של האשה יש משום לשון הרע לאחר שהוכח כי אכן הדברים נאמרו על ידי האשה בנוכחות ו/או לאוזני אדם שלישי (ולשם כך אין צורך ביותר מאדם שלישי אחד אפילו המזכירה.

בתי המשפט השונים ובפרט בתי המשפט למשפחה בשורה של פסקי דין קוראים למגר את ההתנהלויות הקשות הללו המאופיינות בהליכים משפטיים בתיקי משפחה בכלל ובגירושין בפרט באמצעות פיצויים גבוהים ובשאיפה להרתיע:

בתי המשפט בשורה של פסקי דין אחרונים מביעים את דעתם הקשה בנוגע להתנהלות צדדים להליכים בתוך המשפחה ומבקשים למנוע ולהפסיק זאת באמצעות פסקי דין המחייבים את הפוגעים בפיצויים גבוהים.

לאחרונה כינה שופט משפחה התנהגות זו כ"מתאפיינת בהפקרות של ממש" וקבע כי לבית המשפט ישנה חובה להגן על שמו הטוב של האדם גם מפני לשון הרע של בן זוגו לשעבר.

בתי המשפט מבקשים להרתיע צדדים מלפגוע בשמו הטוב של בן זוגם.

משהוכח כי המדובר בלשון הרע- כל שנותר הוא לבחון את שאלת הנזק והפיצוי שיש לחייב. במקרה של לשון הרע- להבדיל מתביעות נזיקין אחרות- הפסיקה קובעת שאין צורך בהוכחת הנזק, שכן הדין מניח ששמו הטוב של הנפגע ניזוק עקב לשון הרע:

כך שדי בכך שנעשה פרסום משפיל, פוגעני, מבזה וכדומה – כדי להביא לפיצוי הנפגע.

בקביעת גובה הפיצוי, בתי המשפט יתייחסו ל-

  1. היקף הפגיעה (היקף הפרסום, מקום הפרסום, צורת הפרסום, קהל היעד וכיוצ"ב) ;
  2. מעמדו של התובע בקהילה;
  3. ההשפלה שסבל;
  4. הכאב והסבל שהיו מנת חלקו והתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד.

בפסק דין שניתן לאחרונה בגין תביעת לשון הרע בבית המשפט למשפחה שדן בהליך גירושין, במסגרתה נעשתה פגיעה קשה מאוד באחד הצדדים על ידי פנייה והכפשה בפני חברים, משפחה, קולגות, בוסים בניסיון לפגוע ולבזות את הצד להליך המשפטי, נפסקו לצד הפוגע 300,000 ₪ ובנוסף לכך הוצאות משפט בגובה של 60,000 ₪.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה